נושא הבדידות אצל בני נוער ומבוגרים שנמצאים לכאורה במסגרות חברתיות טובות הוא אחד האתגרים הסמויים והכואבים ביותר. 

חוויה של בדידות גם כשאנחנו מוקפים באנשים או משתייכים לחברה או מנהלים מערכות יחסים קרובות, היא אחת החוויות הכואבות והשכיחות ביותר. היא יכולה להופיע בגיל ההתבגרות אבל גם לפגוש אותנו כמבוגרים. תחושת הריקנות יכולה להכות בכל אחד, כשהיא לעיתים  מלווה בתחושת אשמה קשה שמשהו לא בסדר אצלי כי אני מודע לכך שיש מסביבי אנשים שאוהבים אותי.

מחקרים הפסיכולוגיים מראים בבירור שבדידות אינה קשורה לכמות האנשים שבחדר או בחיינו, אלא לאיכות החיבור הרגשי שנוצר בינינו לבינם.

מה עובר על מתבגרים?

בגיל ההתבגרות יש צורך להשתלב ולהתאים את עצמך לחבר'ה. השיוך הוא קריטי. מתבגרים רבים יוצאים, פעילים בקבוצות חברתיות ומוקפים פיזית בחברים בהפסקות, אך חשים ניתוק עמוק מבפנים.

כדי להתקבל בקהילה, מתבגרים רבים מרגישים שהם חייבים להחזיק "דמות" מגניבה, מתפקדת, מצחיקה או מרצה ו"למסיכה החברתית" יש מחיר. כאשר המתבגר לא מוצא מרחב שבו מותר להוריד את המסכה ולחשוף פגיעות אמיתית, המוח חווה את האינטראקציה כשטחית לחלוטין, והריקנות גדלה.

הצורך המתמיד לעמוד בציפיות חברתיות מכניס את מערכת העצבים לדריכות יתר, מה שגורם להם להרגיש מרוחקים ומותשים נפשית גם כשהם נמצאים בלב האירוע וגורם לעייפות רגשית.

מה עובר על מבוגרים?

בעולם המבוגרים, הדינמיקה הזו מקבלת תצורות אחרות אך נשארת כואבת באותה מידה. אנחנו יכולים להיות במערכת זוגית ארוכת שנים, להיות הורים עסוקים או לנהל חיי חברה פעילים, ועדיין לגלות שאף אחד לא באמת מכיר את עולמנו הפנימי.

בדידות אצל מבוגרים מתרחשת לרוב כאשר בני זוג או בני משפחה נמצאים פיזית בבית, אך אינם פנויים באמת להקשיב ולהכיל. החוויה הזו נתפסת במוח כדחייה סמויה, שהיא כואבת בהרבה משהייה פיזית לבד. 

ודבר נוסף הוא שיש למבוגרים את החובה לתפקד. אנחנו רגילים להיות "עוגן" עבור הסביבה שלנו  בעבודה, בזוגיות או מול הילדים. ברגע שאין מקום שבו מותר לנו להיות חלשים או מורכבים, נוצרת תחושת בדידות שקופה.

?מה אומר המדע על בדידות רגשית

פסיכולוגים וחוקרי מוח מצביעים על עקרונות דומים שפועלים אצל מתבגרים ומבוגרים כאחד.

אחת החוקרת המפורסמות שעוסקות ברווחה הנפשית, מדברות על הצורך בפגיעות, חיבור אמיתי מתקיים רק כאשר יש תחושת ביטחון להראות מורכבות וחולשה. במקומות בהם מציגים חזות מושלמת, החיבור נותר שטחי.

בדידות מפעילה במוח את אותם אזורים המגיבים לכאב פיזי ממש. היעדר עוגן רגשי בסביבה משדר למוח תחושת חוסר ביטחון, שגורמת להתכנסות פנימית, תחושת חוסר נוחות ובעיקר תחושה של בדידות. גם התרחקות רגשית בתוך קשרים קרובים מערערת את הביטחון הרגשי ומעצימה את תחושת הלבד.

איך בונים בחזרה גשר של חיבור?

חשוב להבין שתחושת בדידות בתוך חברה או קשר היא תופעה אנושית ושכיחה בכל גיל, ואינה מעידה על פגם אישי. ולכן כדאי לנרמל את הרגש ולשחרר אשמה. 

להתמקד באיכות הקשרים, בין אם בגיל ההתבגרות ובין אם בבגרות, לא צריך לרצות את כולם או למלא את היומן באירועים. מספיק קשר אחד או מעגל מצומצם שבו אפשר להוריד את המסכות ולהיות מי שאנחנו באמת וליצור מרחב בטוח בסביבה הקרובה שלנו.  בעולם תובעני ורועש, הבית והקשרים הקרובים צריכים להוות עוגן שבו אין צורך להוכיח דבר. כאשר יש מקום שבו מקשיבים באמת וללא ביקורת, רק לאחר שנחזק את התחושה הזו הריקנות תתפוגג ונתחיל להתמלא  מהפנים.

לכתבות נוספות

עקבו אחרי גם ברשתות החברתיות