הסימנים המוקדמים של שחיקה רגשית יכולים להיות עדינים מאוד בתחילה. זה יכול להתבטא בחוסר סבלנות פתאומי לאנשים שאנחנו הכי אוהבים,
סערת רגשות או התפרצות זעם (טנטרום) הן לא בעיה של "משמעת", אלא סערה רגעית שמנתקת את היכולת של הילד להקשיב או לווסת את עצמו .
עשרות שנים של מחקרים ביססו את הקונצנזוס לפיו מה שפונע בילדים אינו עצם הפרידה, אלא החשיפה לקונפליקט ההורי.
נושא הבדידות, למרות שאנחנו יודעים שאנחנו מוקפים באנשים הוא אחד הנושאים הכואבים והשכיחים ביותר במרחב הטיפולי.
המחשבות שחולפות לנו בראש, צובועות כל סיטואציה, כל מילה, כל מבט, דרך פילטר והתוצאה היא שאנחנו מרגישים חרדה, עצב, כעס וחוסר אונים.
איך נדע לזהות ויכוח שגרתי לפני שהופך לנורה אדומה? ניתן לעצור ולבקש עזרה מקצועית לפני שהסדקים הופכים לשברים?